לשיר מהבטן, מה זה?
כל מי שמתעסק אפילו מעט בנושא השירה שמע על המושג "לשיר מהבטן", אך איך ניתן לשיר מהבטן כשמיתרי הקול נמצאים בגרון?.במאמר זה ננסה לעמוד על מושג "שירה מהבטן" ועל מושג ה"תמיכה", על השיטות השונות והאספקטים השונים שבשירה זו

מאת: משה מולר

כל מי שמתעסק אפילו מעט בנושא השירה שמע על המושג "לשיר מהבטן", אך איך ניתן לשיר מהבטן כשמיתרי הקול נמצאים בגרון?.

במאמר זה ננסה לעמוד על מושג "שירה מהבטן" ועל מושג ה"תמיכה", על השיטות השונות והאספקטים השונים שבשירה זו.

מיקומם של מיתרי הקול המפיקים בפועל את צלילי הקול נמצאים אמנם בתיבת הקול שבגרון, אך הגוף הפורט במיתרים הוא האוויר אותו אנו נושפים והוא הגורם למיתרים לרטוט ולהשמיע קול.

באופן רגיל רוב בני האדם נושמים לחזה [אם תנשמו חזק תראו שהכתפיים עולות] וממלאים רק את החלק העליון של הריאות, וממילא גם הנשיפה באה מהחזה.

אולם הנשימה הנכונה [כפי שנרחיב בהמשך] הינה נשימה סרעפתית בו אנו נושמים ומביאים את האוויר עמוק יותר לחלל התחתון של הריאות, באופן זה גם הנשיפה באה מהבטן, והאוויר הפורט על מיתרנו הוא אויר שמגיע מהחלק התחתון של הריאות-בטן, וזהו מה שאנו מכנים "לשיר מהבטן".



***********

חסרונות הנשימההחזיתית-thoracic

נשימה חזיתית [המתחלקת לנשימת חזה עליונה ו/או רגילה, עליונה-רק החלק העליון של בית החזה עולה ויורד. נשימה חזיתית רגילה-מפעילה וממלאת קצת יותר את הריאות]מביאה את האוויר לבית החזה בלבד,ונשימה זו איננה נכונה באופן כללי, ובייחוד איננה נכונה בדיבור ובשירה, במקרים רבים נשימה זו גורמת לנזק ממשי למערכת הקולית.

הסיבה לכך היא מפני שבית החזה אינו מכיל כלים מספיקים הדרושים להחזקת האוויר ולוויסותו כנדרש, ולכן נשימה לבית החזה גורמת לעומס רב על הגרון ומיתרי הקול.

עומס ולחץ אוויר על הגרון ומיתרי הקול גורם לקושי ומאמץ בדיבור ובשירה, וגורם לקושי בוויסות האוויר בנשימה ובנשיפה.



***********

כדי להשתלט על הקושי בוויסות האוויר בנשימה חזיתית, אנו משתמשים במיתרי הקול העומדים מעל קנה הנשימה,הנוטלים חלק בויסות האוויר על ידי התכווצותם, דבר הגורם להם לרטוט באופן מאומץ. המיתרים אמורים להיות פנויים למלאכת הדיבור בלבד ולא להיות אקטיביים בפעולות נוספות מלבד היותם כלי הקול שלנו.

עומס על הגרון מביא גם לחוסר שליטה מלאה על וויסות האוויר, המשפיע על איכות הקול והשירה, ומהווה פעמים גם גורם לזיוף בצלילים-טונים.

לחץ ומאמץ במיתרי הקול גורם לחיכוך יתר הפוגע באיכות הקול, מביא לידי צרידות מהירה, ובמקרים רבים עלולים להופיע נודלים/יבלות/פוליפים במיתרי הקול הגורמים לצרידות כרונית.

נשימה חזיתית גורמת גם לנשימה שטחית ומועטת, עקב השימוש בחלק העליון בלבד של הריאות.



***********

יתרונות הנשימה הבטנית-סרעפתית- Diaphragmatic (-Abdominal)

הנשימה הנכונה בכלל ובדיבור ושירה בפרט נעשית על ידי הבאת האוויר לחלק התחתון של הריאות, זו שגורמת לבטן לצאת בנשימה ולהתכווץ בנשיפה.

נשימה זו בריאה יותר באופן כללי כי היא גורמת לנשימה מלאה ועמוקה יותר, ומביאה לתחלופה נכונה של חמצן ודו תחמוצת הפחמן.

במלאכת הדיבור חשיבותה מרובה מכמה וכמה סיבות:

1] נשימה תחתונה מסירה לחץ מהגלוטיס [בית הקול],האוויר הנתמך על ידי איברי ושרירי הבטן מובא בקלילות לעבר הגרון ומיתרי הקול.

2] בנשימה תחתונה ניווט האוויר נעשה על ידי מערכות השרירים והסרעפת המסייעות לניווט האוויר, ואין צורך לשתף את מיתרי הקול בניווט האוויר.

3] בנשימה תחתונה ביכולתנו להגיע לאורך נשימה/צליל ארוך יותר עקב התמיכה וחוסר הלחץ של האוויר.

4] על ידי נשימה תחתונה ביכולתנו לתמוך באוויר ולקבל מסה גדולה יותר של אוויר הגורמת לעוצמה גדולה יותר בקול.

************



הסרעפת משמשת כעין משאבה וקומפרסור, כשהסרעפת יורדת היא מושכת את הריאות מטה ושואבת את האוויר לחלק התחתון של הריאות, וכשהסרעפת עולה היא לוחצת את האוויר החוצה.





כל ירידה של ס"מ אחד בסרעפת גורמת להכנסת cc350 אוויר, וניתן להוריד את הסרעפת בשאיפה מלאה עד 10 ס"מ!.



***********

תמיכה-Appogio

הבאת האוויר לחלק התחתון של הריאות מאפשרת לתמוך בקול על ידי שליטה בנפח ולחץ האוויר לעבר המיתרים, וכן יצירת קונטרה לאוויר על ידי תמיכתה בשרירי הבטן והצלעות.

ישנם שיטות שונות בתמיכה:

אחת מהן גורסתשיש להכניס את הבטן בעת שירה, כיון שהכנסת הבטן בעת הוצאת אויר-צליל היא הפעולה הטבעית של פעולות הנשימה-נשיפה וכך אנו לוחצים פחות על מערכת הקול.

הכנסת הבטן נעשית תוך כדי נעילת שרירי הבטן, סחיטת האוויר באופן זה גורמתלחיזוק פעולת השירה ולחידוד כיוון התנועה של השרירים, וכן עוזרת בשמירת האוויר בתוך הריאות.

שיטה רווחת נוספת גורסת את ההפך, וסבורה שיש להגמיש את שרירי הבטן החוצה בזמן נשיפת האוויר והפקת הצליל, בצורה זו מקבלים מעין קונטרה לאוויר-צליל, ותהודת הקול מתגברת, וכן ישנה שליטה מוגברת על ניווט האוויר.

אולם ישנה שיטה שלישית שהיא מעין הכתוב השלישי שיכריע ביניהן, ולשיטה זו יש להכניס את שרירי הבטן הקדמיים פנימה בעת השירה [כשיטת האסכולה הראשונה], אולם למרות הכנסת הבטן פנימה, יש להחזיק את הצלעות האחרונות [11-12 שהם החוליות שאינם מחוברות לעצם החזה] פתוחים, כדי לקבל תמיכה נכונה [הדומה לאסכולה השנייה].

ישנה עוד צורה של תמיכה המתאימה יותר לזמרי אופרה ואולי גם לחזנות, והיא הטכניקה לשמר את החזה העליון בתנוחה של שאיפה עמוקה בזמן נשיפה – פיקסציה של הצלעות העליונות. השרירים העליונים מקובעים בעוד שהתחתונים נרפים לשחרור האוויר – הוצאת אוויר בצלעות התחתונות. הלחץ הדרוש להוצאת האוויר מתקבל מבית חזה תחתון ובטן, אולם החלק העליון של החזה מקובע ובולט,בכדי לקבל חלל תהודה מרבי של החזה.

שיטת תמיכה זו מתאימה לזמרים וותיקים ומיומנים מאוד, אנשים לא מיומנים יגרמו בתמיכה זו ללחץ רב בגרון ויכולים לגרום לעצמם נזק בנשימה זו.


דוא"ל: moshemul@gmail.com

התפרסמו 0 תגובות
© 2010 לעמותת "לשמוע אל הרינה ואל התפילה"
תנאי שימוש
דף הבית     |     אלבום     |     יצירות     |     לוח אירועים     |     מאמרים     |     חנות