מיתרי הקול - כלי נגינה המביע רגשות
איטליה! ערש תרבות השירה האופראית. ארץ בה מנער ועד זקן שרים אופרה. זוהי התרבות במדינה זו מראשיתה, ומשם היא נפוצה לעולם כולו עד ימינו אנו. גם שם היו קיימים בתי ספר לשירה, ואיזה פלא...גם אז כבר היו גישות שונות...

מאת: גריגורי שטקל

שלום רב,

שמי יואל (גריגורי) שטקל ובמקצועי אני מורה לפיתוח קול מוסמך, בעל תעודה מהאקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים.

התבקשתי על ידי הנהלת הפורום לכתוב תוכן עיוני בנושא פיתוח הקול, כמובן שנעניתי בשמחה לתועלת הכלל, וזו הכתבה הראשונה בסדרה.

אתחיל במעט מידע ותוכן תיאורטי ואפילו פילוסופי במידת מה...

אנו שמשתמשים בקולנו בכל עת, לא שמים אל ליבנו כלל שה"קול" הוא בגדר נס!!! תופעת טבע! פשוט כך!

כמה צבעים יש לקול! כמה גוונים! גמישות ופלסטיקה, הבעה, עושר של צלילים והבעות.

בקולנו אנו יכולים להביע רגשות! אושר, כעס, אהבה, שנאה, עצבות, התרגשות, פליאה, וכל קשת ההבעות הקיימים בנו כבני אדם.

באותו קול ממש, אנו יכולים להשתמש בכדי לשיר! לברוא עולם פנטסטי של מוזיקה מלא ברגש. כל סוגי הרגש.

זאת אומרת, שהקול הוא לא רק צליל המופק מהמיתרים בזמן הנשיפה, קול הוא השתקפות של הנשמה, הקול הוא ביטוי האדם למהותו, וכפי שכבר תרגם אונקלוס בפרשת בראשית את הפסוק "ויהי האדם לנפש חיה" – "נפש ממללא"!

במקורות מופיע הפסוק "כבד את ה' מהונך" ודרשו על תיקרי מהונך אלא מגרונך! זאת אומרת שיש מצווה להלל ולשבח את בורא העולם בגרוננו.

מכירים אנו בוודאי את נושא שירת הלווים, ואת שירת משה ומרים על הים. את מזמורי דוד בספר תהילים וכו' וכו'. שירה תמיד הייתה נדבך מרכזי בבואנו לתת שבח לבורא עולם לאורך כל ימי העם היהודי, וכן מוכח במקורות!

ובנימה אישית, אני מאמין שהקול האנושי היפה, הברור והצלול, נוצר כך אולי גם כדי שנהנה לתת את קולנו בשיר למנהיג הבירה.

הכינור נחשב לכלי בעל הצליל היפה, הנעים והענוג ביותר, עד כדי כך שאומרים שכנר טוב יכול לגרום לכינור שלו "לשיר". זה נכון. אבל אפילו הכינור סטרדיבריוס המשובח ביותר לא יכול לחקות את כל ההבעות שהקול האנושי מסוגל להביע.

אז אם נתייחס למיתרי הקול שלנו ולגרוננו ככלי נגינה, הרי שאנו מחזיקים בגופנו את כלי הנגינה המשובח ביותר עלי אדמות!!!

כולנו מכירים את סגנון ה"א-קאפלה", מוזיקה ללא התערבות אלקטרונית או אקוסטית, רק קולות אנושיים. ואיך זה נשמע? איך זה מצלצל? אין צליל יפה יותר מזה, כמה עושר יש בצליל הזה וכמה נפח! (כשזה בסטנדרטיים מקצועיים).

נחזור רגע לעניין הנפשי של השירה האנושית. כידוע, ישנם היום מרפאות המרפאות מחלות בעיקר בתחום הנפש על ידי תרפיה בשירה. כמה נפלא כאשר האדם מרפא את עצמו כאשר הוא שר בעצמו! כמה כוח יש לשירה האנושית!

כשאדם לחוץ, (ומי לא בימינו...) הדבר שהכי מרגיע אותו הוא שירה, ואחת הסיבות לרוגע שננסך עליו לפתע היא מחמת הוויברציות שהצליל מייצר באברים הפנימיים של הגוף הפועלות כמין מסאז' פנימי לאיברים, ומרגיעים את הגוף ואת הנפש.

מחקרים מראים ששירה של אדם גורמת לו להיות בריא יותר ובמצב רוח טוב יותר, ולכן יחסו ערך רב לשירה מידי פעם.

אני באופן אישי ממליץ לכולנו לשיר בכל יום אפילו 10 דקות, בין אם אתם זמרים מקצועיים ובין אם אתם סתם חובבים, כי התועלת שתפיקו מעצם השירה היא מרובה. (אל תשימו לב להאשמות מצד קרוביכם לזייפנות יתר...הבריאות חשובה יותר מקצת העלבות (-: ).

כעת בואו נתקדם לשלב מקצועי יותר וננסה קצת להעמיק ברזי המקצוע:

לאלה מבינכם שחשבו להתפתח ולהיות זמר מקצועי או חזן עם יכולות ווקאליות, ראשית אני ממליץ לכם לגשת למורה מוסמך ובדוק, מורה טוב שלמד את העניין במוסד מקצועי, להפגין בפניו את יכולותיכם הקוליות והמוזיקאליות כדי שהוא יוכל לאבחן את כישוריכם האובייקטיבים, ולחוות דעתו האם בכלל ההשקעה כדאית, והאם יהיו פירות להשקעה ותוכלו להגיע באמת לרמה גבוהה, או שמא חבל על הזמן והממון שיישפך על העניין!

חשוב לדעת, לא כל אדם יכול להתפתח לרמה גבוהה, ומוכרח שיהיו לו מספר נתונים שיכשירו אותו לכך. והכי חשוב, אם כבר נמצא שיש לו את הנתונים הללו, צריך שיהיו לו גם המון סבלנות וכוח התמדה!

לכל מורה מקצועי יש את הגישה שלו, ואת המיוחדות שלו. יש מורים ששיעור אצלם מזכיר עבודה בחדר כושר, עם דחיפות ולחיצות. יש מורים המעבירים הרצאות תיאורטיות ופילוסופיות על תורת הפקת הצליל.

לטעמי הגישה הנכונה היא הגישה הפרקטית! קודם כל לעבוד על הקול! על המיתרים! לפתוח חללים ולהשיג תמיכה! ובין לבין לשלב קצת חומר תיאורטי, אך קודם כל חומר מעשי!

חשובה מאוד ההתאמה "הפסיכולוגית" בין התלמיד למורה, ומוכרח להיות אווירה נעימה ורגועה, תומכת, פוזיטיבית, ואפילו חברותית. יש מקום אפילו לצחוק קטן פה ושם, זה עוזר לתלמיד להרגיש משוחרר ולהפיק מעצמו ומהמורה את המרב.

בתחילת הדרך התלמיד ילמד להפיק צליל בצורה נכונה, ילמד לשלוט בגוף שלו, במקום שהגוף ישלוט בו בזמן השירה, ועל ידי כך להפחית לחץ.

את התורה הזו משיגים על ידי הוראות מדויקות של המורה שישתמש בדרך כלל במגוון דימויים, (כמו, 'תרגיש שאתה מוציא צליל מצינור היוצא ממצחך', וכו'). בשלב הזה על המורה לחוש את יכולותיו של התלמיד, וחס וחלילה לא ללחוץ עליו יתר על המידה כדי לא לגרום לנזק ח"ו.

אי אפשר לדרוש מתלמיד חדש לבצע את הכל נכון מיידית, ההתקדמות נעשית שלב אחר שלב, ולאט לאט השירה תיהפך למושלמת יותר ויותר.

וכמו שכתבתי, זה דורש המון סבלנות התמדה ואף כוח פיזי, ולא אחת תלמיד ייצא מהשיעור כשהוא מותש פיזית, עם עייפות רבה בקול, אבל חלילה לא צרוד!

כאן מתבטאת האחריות של המורה, שלא להגזים בתרגילים ובהתעמלות למיתרים, ולא לעבוד עם הטונים הגבוהים יותר מידי בזמנים לא מתאימים ולא נכונים וכאשר התלמיד עדיין לא מוכן לכך פיזית!!!, חובה להיזהר בעניין הזה מאוד כדי לא לגרום ליבלות ובצקות ואפילו דלקות במיתרים, כי חלילה יכול להיגרם נזק בלתי הפיך!

חשוב לזכור, מיתר לכינור אפשר לרכוש בכמה שקלים בכל חנות לכלי נגינה, מיתר אנושי קצת קשה יותר להשיג...



איטליה! ערש תרבות השירה האופראית. ארץ בה מנער ועד זקן שרים אופרה. זוהי התרבות במדינה זו מראשיתה, ומשם היא נפוצה לעולם כולו עד ימינו אנו. גם שם היו קיימים בתי ספר לשירה, ואיזה פלא...גם אז כבר היו גישות שונות...

כל בית ספר טען בלהט שהשיטה שלו היא הנכונה, והאחרים טועים ומטעים... ותמיד הייתה מחלוקת מהי השיטה הנכונה ביותר לשיר.

עיקר המחלוקת הייתה באילו חללים בגוף עדיף להשתמש, האם חללי החזה הם אלו שיקנו את הצליל החם, מלא הנפח והעשיר יותר, או אולי כדאי להעדיף את צליל הראש שהוא צלול יותר, לירי יותר, ויפה יותר, ונותן הרגשה כאילו הוא מרחף.

קיימות עוד גישות, למשל בהודו מלמדים שיטה להפקת צליל ממש מהבטן וכמעט ולא פותחים את הפה, וזאת כדי להשיג צליל עמוק ועמום יותר...

במונגוליה, קזחסטאן וסיביר משתמשים בהפקת צליל גרוני במיוחד, שמצליחים להשיג אוברטונים גבוהים ומיוחדים מאוד.

הכל הוא עניין של טעם, מורשת, מסורת ותרבויות עממיות שונות.

ידוע הוא ששירה מאזור החזה דורשת כוח פיזי רב ומאמץ גדול של המיתרים הרבה יותר מטכניקת השימוש בחללי הראש.

השיטה אותה אני מלמד היא שילוב בין החללים, גם ראש וגם חזה באופן מאוזן ובצורה אופטימאלית וככה אני משיג תוצאה מושלמת, לדעתי.

נשאלתי לא פעם האם יש הבדל בשיטת הלימוד בין אדם שרוצה להיות חזן לבין אדם שרוצה להיות זמר ולשיר מוזיקה קלה/חסידית/פופ. ובכן, בעבודה הסדירה ובתרגילים אין הבדל, וכדי להגיע לצליל מושלם אפילו בשירה פופלארית צריך לדעת לייצר קול בעל גוון קלאסי, אך בזמן השירה עצמה יש הבדל בטכניקות ופה צריך לשים לב ולא לבלבל בין הסגנונות.

ולשאלת מיליון הדולר! כמה זמן צריך ללמוד ולקחת שיעורים כדי להיות חזן/זמר ולפתח את הקול?

לצערי אין לזה תשובה אחת, והדבר תלוי בהרבה גורמים. נתונים פיזיים, רמת ההתמדה של התלמיד והעבודה שלו בבית מחוץ למסגרת השיעורים, וכמות השיעורים שהוא לוקח בשבוע אצל המורה. בקיצור, אין לזה תשובה חד משמעית.

אני ממליץ לאדם רציני שמעוניין ללמוד ולהתקדם, שבתחילת הדרך יתאמן 3 פעמים מידי שבוע (יום כן יום לא) כדי שלא להכביד מידי על המערכת הקולית, ולמתקדמים, אחרי שנת לימודים, להתאמן בכל יום 30 דקות מינימום!

באופן כללי הסטטיסטיקה מראה שנדרש 3-4 שנים כדי להפוך לזמר מקצועי. ו4-6 שנים כדי להיות חזן מקצועי.

כמובן אם זה נעשה בהתמדה ובדרך שהמורה מתווה.

צריך תמיד לזכור שהתלמיד הוא החומר, והמורה הוא זה המנסה לבנות מהחומר כלי נאה. הטעויות הנפוצות של התלמידים הם שלאחר חצי שנה/שנה התלמיד מחליט שהוא יודע מספיק ורכש את התורה כולה וממשיך לעבוד עם עצמו ללא המורה. הדבר דומה לנוהג ללא הגה, שלא רק שאינו מתקדם אלא בסופו של דבר גם מתנגש בקיר...

התלמיד צריך לעשות את כל התהליך עם המורה ולא לבצע קיצורי דרך, והמתמיד מצליח בסופו של דבר!

מאידך, קיימות טעויות של מורים, ואחת מהם היא הטעות בה המורה לא מאשר לתלמיד להתאמן בבית לבד ללא נוכחותו שמא יעשה טעויות...

ומכיוון שמחיר לשיעור אצל מורה טוב ומקצועי גם עולה לא מעט ממון, ולא כל אחד יכול להרשות לעצמו לקחת 2-3 שיעורים בשבוע, הרי שאם התלמיד לא יתאמן לבד בבית וייקח רק שיעור אחד בשבוע הוא כמעט ולא יתקדם, לכן עדיף שכן יתאמן התלמיד בבית ללא נוכחות המורה, והמורה יתקן את העיוותים שנוצרו (אם נוצרו) במהלך השיעור עם התלמיד.

בהמשך, לאחר שהתלמיד לומד לשלוט בקול ולשיר באופן משוחרר ומכוון לתהודות ולחללים, אז אפשר להתחיל ולעבוד על דינמיקה בשירה (פורטה, פיאנו, קרשנדו, דימינואנדו ועוד...) ולהתרכז יותר בהבעה מוסיקאלית.

אנו מתחילים לעבוד על ההבעות רק בשלב מאוחר יותר כדי לא ליצור בלבול אצל התלמיד שגם ככה עליו לחשוב ולהתרכז בטכניקה החדשה אותה הוא מתרגל, וכיצד להפיק את הצליל הנכון. נשימות, תמיכה ושמירת הגוף משוחרר. בבוא הזמן ועם התרגול הדברים נעשים יותר ויותר טבעיים ואז ניתן להתעסק בדברים נוספים, כגון אופי הביצוע וכו'.

עוד טעות נפוצה של תלמידים, הבחירה של יצירות שלא מתאימות עדיין לרמה של התלמיד. לעיתים תלמיד בוחר לשיר יצירות שמאוד קשה לבצע אותם ווקאלית, ובכל אופן לו זה לא קל משום שעדיין לא הגיע לרמה המתאימה, ומה שקורה הוא שהתלמיד לוחץ על המיתרים ויכול לגרום לנזק, אבל הכי חמור הוא שהתלמיד יתרגל לצעוק ולא יהיה מסוגל להפיק צליל בשירה ללא צעקה ובצליל משוחרר.

אני ממליץ גם לכל תלמיד לבקש מהמורה הסברים על מבנה מיתרי הקול, ניתן היום לראות גם בוידיאו איך הנס הזה פועל. הדבר חשוב מאוד להבנה אמיתית על התהליך שהגוף עובר כדי להגיע לצליל עשיר, וזה יעזור לתלמיד באופן פסיכולוגי לאיכות השירה..

הנקודה האחרונה למאמר זה היא תזכורת לכל הנאמר לעיל:

"שירה היא לעולם לא צעקה, שירה היא אמנות!"



להתראות במאמר הבא.

שלכם

גריגורי


דוא"ל: חסוי

התפרסמו 3 תגובות

א מירושלים , 17/06/2013

michael , 21/11/2013

מי , 12/12/2013
© 2010 לעמותת "לשמוע אל הרינה ואל התפילה"
תנאי שימוש
דף הבית     |     אלבום     |     יצירות     |     לוח אירועים     |     מאמרים     |     חנות